ניסן | ארבע פרשיות, ועוד אחת

מה הקשר בין פורים לפסח? לפעמים נדמה שאין שני חגים שונים ומרוחקים זה מזה. תנועות הנפש שחגים אלו מעוררים בנו ופותחים בעולם נראות כמעט הפוכות: אם פורים מבקש מאיתנו השתלהבות, פסח מבקש דקדוק והתכנסות. 

ארבע הפרשיות המיוחדות שאנחנו קוראים בתקופה זו של השנה – שקלים, זכור, פרה והחודש – עוטפות את פורים ופסח, וממסגרות אותם באופן שקורא לנו למבט נוסף ועיון מעמיק. בשיעור זה, נבחן מחדש את הקשר בין פורים לפסח ונזהה את התנועה שמחברת ביניהם ומובילה אותנו לתיקון ולגאולה.

מתי קרו אירועי המגילה?

קריאה פשוטה של מגילת אסתר מגלה לנו קשר ראשוני ומיידי בין פורים לפסח: בניגוד למה שניתן לחשוב, רוב אירועי המגילה התרחשו בכלל בניסן.

אסתר ג’ ה-יב

[ה] וַיַּרְא הָמָן כִּי־אֵין מׇרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה׃
[ו] וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמׇרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מׇרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכׇל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מׇרְדֳּכָי׃ 
[ז] בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא־חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם  לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר׃ […]
[יב] וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּה הָמָן…
[…][יד] הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה׃ 

עוד באותו יום נפוצה השמועה בשושן, ומגיעה גם אל מרדכי ואסתר –

אסתר ד’, א – ה’, א

[ד’, א] וּמׇרְדֳּכַי יָדַע אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מׇרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה׃ […]
[יג] וַיֹּאמֶר מׇרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל־אֶסְתֵּר אַל־תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית־הַמֶּלֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִים׃
[יד] כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם־לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת׃
[טו] וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל־מׇרְדֳּכָי׃
[טז] לֵךְ כְּנוֹס אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם־אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי׃
[יז] וַיַּעֲבֹר מׇרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר׃
[ה’, א] וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ

אם כך, סיפור המגילה נמתח למעשה על פני אחד עשר חודשים, מהטלת הפור בניסן של השנה ה-12 למלוכתו של אחשוורוש, דרך מפלתו של המן ועלייתו של מרדכי, דרך אגרת המלך השניה שנתנה בכ”ג סיוון והתירה ליהודים לעמוד על נפשם, ועד ההצלה הגדולה בי”ד וט”ו באדר.

1. כיצד לדעתכן חוו היהודים בשושן וברחבי מלכות אחשוורוש את התקופה בין אותו חג הפסח בו נתנה הגזירה ועד ימי הפורים באדר? וכיצד חוו את התקופה מפורים ועד פסח?

מהתאריכים המוזכרים במגילה יוצא ששלושת ימי תענית אסתר המקורית חלו ממש בפסח – בי”ד, ט”ו וט”ז בניסן. המדרש מזהה כאן דיסוננס, ומרחיב את דו-השיח בין מרדכי ואסתר:

ספרי דאגדתא על אסתר (מדרש פנים אחרים (בובר), נוסח ב, פרשה ד)

וכאשר אבדתי אבדתי. נענה מרדכי ואמר לאסתר: “הרי אמרת לגזור תענית. ואיני יכול לבטל מגילת תענית, שכתוב בהן, מן יום ראשון ניסן ועד יומין שמונה עשר קרב התמיד, דלא למספד בהון, ודלא להתענא בהון, ואת אמרת גזור תענית, שיצומו ג’ ימים, בי”ד יום ששוחטין בו את הפסח, ובט”ו בו מועד, ובט”ז בו קרב עומר התנופה.”
שלחה ואמרה לו: “את זקינן של ישראל, אם אין ישראל בעולם מה המועדות יפים, אם אין ישראל למה תורה, מוטב לבטל מצוה אחת, אולי ירחמו עלינו מן השמים, אלא עמוד וגזור התענית.”

1. מה שורש המתח המתואר במדרש בין מרדכי לאסתר?
2. איזה ערך מבקש מרדכי לקיים, ואיזה אסתר?

מרדכי כמעט זועק כאן – איך אנחנו יכולים לבטל ימים קדושים וחשובים כאלו, ימים מדאורייתא, ולצום בחודש ניסן בניגוד לדינים שנמסרו לנו? תשובתה של אסתר מגלה את העומק והמהות שבתענית הזו: ביטולה הוא קיומה. דווקא ביטול המצווה הוא זה שעשוי להביא לרחמי שמיא ולהמשכיות עם ישראל. 

אסתר מותחת קשר בין עצם קיומו של עם ישראל לבין קיומה של התורה. היא מקשה: “אם אין ישראל, למה תורה”, ובכך מכוונת אותנו לקשר נוסף בין פורים לפסח – עם ישראל נותן משמעות לתורה ומקיים אותה בעולם. 

מגאולה למתן תורה

בין חג הפסח לשבועות יש קשר ברור. בפסח יצאו בני ישראל ממצרים, ובשבועות קיבלו את התורה במעמד הר סיני. שבעת השבועות שבתווך יוצרים לנו מסגור מאוד ברור של התהליך שאנחנו אמורים לעבור, ממדרגה של חירות גשמית בלבד למדרגה של חירות פנימית אמיתית בה אנחנו ראויים לקבל את התורה.
ובכל זאת, הגמרא מראה שהתהליך הזה אינו תהליך שלם:

שבת פ”ח ע”א

״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם.
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.

לפי הגמרא, יציאת מצרים ומתן תורה נכפו על בני ישראל, שלא מרצונם. כל עוד עם ישראל נשאר במקום הזה, היה פגם בעבודת ה’ שלנו. בפורים, עם ישראל קיבל על עצמו מחדש את התורה, וכך הגיע לעולם תיקון למתן תורה.
אם כך, הדרך לקבלת התורה השלמה והאמיתית מתחילה בניסן, ביציאת מצרים ובפסח, עוברת בסיוון, במתן התורה, ונשלמת באדר, בחג הפורים – כמעט בדיוק כמו בסיפור המגילה. וכמו בסיפור המגילה, השנה מתחלקת לנו לשני חלקים, מפסח ועד פורים ומפורים ועד פסח: תקופה שבה העולם חסר משהו, ותקופה שבה התיקון הגיע לעולם ויכול להתממש.

1. לפי המדרש במסכת שבת, ולפי מה שלמדנו עד עכשיו, מהי מערכת היחסים בין פורים לפסח? נסו לדייק אותה ולאפיין אותה.
2. מה דומה, לדעתכן, בין האופן שבו מתוארת כאן התקופה בין פסח לאדר לבין האופן בו תיארה אותה מגילת אסתר? מה שונה?
3. נסו לדמיין את העולם, ואולי אפילו את הקב”ה, בתקופה שבין מעמד מתן תורה, וההחמצה שבו, לבין התיקון וההשלמה בפורים (אלפי שנים אחר כך). נסו להמשיך ולדמיין מה השתנה בעולם אחרי התיקון של פורים ועד פסח ושבועות שאחריו. איזו תנועה חדשה באה אז לעולם?

ארבע פרשיות, והתנועה בין פורים לפסח

רבי נחמן מברסלב רואה בפורים ובפסח שני צדדים של אותה התנועה, ומתחיל לצייר ולהתוות אותה.

ליקוטי מוהר”ן תניינא ע”ד

אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח. כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטומאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח.
ובתחלה הוא בחינת פור, כי פורים “על־שם הפור” (אסתר ט׳ כו, וע’ בכונות האריז”ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), ואחר־כך נעשה פרה, כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח.
וזהו בחינת “שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר” (שיר השירים ה׳ יג). שפתותיו זה בחינת פסח – פה סח (כמובא). שושנה היא אסתר, (כמובא בזהר הקדוש ובכתבי האריז”ל, ושושנה גימטריא אסתר). נוטפות מור עבר זה בחינת “מרדכי – מר דרור” (חולין קל”ט ע”ב), לשון חרות, בחינת חרות של פסח.
ועל־כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק “שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם” (שמות כ״ג טו). ממצרים ולא יראו פני ריקם – ראשי־תבות פורים, כי פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ: (ופסק באמצע הענין ולא גלה יותר).

רבי נחמן עוצר כאן, ולא מפרט כיצד פורים הוא דרך לפסח, מלבד רמז אחד: ההתייחסות לפרשת פרה, אותה קראנו בשבת שאחרי פורים.

1. מה אתן מבינות מהרמז הזה של רבי נחמן? כיצד עשויה פרשת פרה להכין אותנו למעבר מפורים לפסח?

במשנה במסכת מגילה, מוצגת פרשת פרה כחלק מרצף של קריאות מיוחדות, הנקראות בשבתות שעוטפות את פורים ופסח:

משנה מגילה, פרק ג’ משנה ד

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל’). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר (דברים כ”ה). בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר י״ט ב׳). בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות י”ב). בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

המשנה קושרת בין ארבע הקריאות לכדי מהלך אחד, מעגנת אותן לארבע שבתות מסוימות, וכך ממסגרת בעזרתן את התקופה בין פורים לפסח.
המשנה ממשיכה ומחברת בין ארבע הפרשיות לראשי חודשים ומועדים אחרים בשנה, בהם יש עניין מיוחד בזמן שבא לידי ביטוי בקריאה מיוחדת בתורה ובהפטרה מיוחדת העוסקת בעניינו של הזמן ולא בנושאים שעולים מפרשת השבוע. כך, היא רומזת לנו שגם בתקופה הזו בשנה, המסומנת בעזרת ארבע הפרשיות, יש מימד מיוחד בזמן שבו ראוי שנעסוק ונעמיק.

ה”שפת אמת” מזהה בארבע הפרשיות האלו ארבע בחינות – ארבעה שלבים שמובילים אותנו מפורים לפסח ומאפיינים, סוף סוף, את התקופה הזו.

שפת אמת על ויקרא, “החודש”, תרל”ד

וענין הפרשיות שקלים כו’ חודש הוא ג”כ כענין זה.
שמקודם יש נדבה בכללות ובחודש ניסן יש תרומת שקלים כמ”ש “בג’ פרקים תורמין הלשכה – פרוס הפסח” (משנה שקלים, ג’ א) והוא תיקון הנדבה. וביאור זה כי בכל מעשה שאדם עובד להשי”ת יש כלל ופרט. ומקודם צריך להיות מעשה בכלל. ואח”כ יש בזה תערובות וצריך בירור והוא בחינת פרט.
וכל ענין ד’ העולמות נוהגין בכל מעשה איש ישראל והוא בחי’ ד’ פרשיות הנ”ל.
שקלים הוא העשיה לשקול כל מעשיו להיות לרצונו ית’. ואח”כ צריך להיות נשאר רשימה בלב ממעשה זו כי כל מעש”ט אינו לשעה רק להיות נשאר ציור בלב האדם והוא הזכירה בלב
ושם יש תערובות כמ”ש שני יצרים בלב יצ”ט ויצה”ר ושם עמלק עומד ומבלבל לב האדם כמ”ש אשר קרך בדרך. ואמת כי זה הקטרוג שלו הוא לטובה כמ”ש “חרב פתחו רשעים כו’ לטבוח ישרי דרך חרבם תבוא בלבם כו'”.
וכשזוכה האדם ומברר האמת בא לטהרה וע”ז נאמר “לב טהור ברא לי כו'” ובריאה הוא בירור מלשון מצות ה’ ברה וגם כמו לבי חלל בקרבי. ולכן פרה אחר זכור.
ואח”כ “רוח נכון חדש בקרבי” שאז נתבטל התערובות. ובאין לבחי’ הראשית במקום שאין שם מגע נכרי דכתיב “החודש הזה לכם” שבשורש העליון אין אחיזה רק לישראל כמ”ש לא יגורך רע…
כמ”ש מו”ז ז”ל שכל שבתות השנה הם מדריגות אחר תיקון ימי המעשה עפ”י הארה של שבת הקודם זוכה אח”כ לשבת עליון יותר כו’ עד שבת הגדול סוף שבתות השנה ע”ש דפח”ח:

ה”שפת אמת” מתאר את ארבע הפרשיות כארבעה צעדים בדרך מפורים לפסח.
בשלב הראשון, לקראת פורים, מתעורר בנו רצון אישי עז להתקרב לקב”ה, שבא לידי ביטוי בין היתר בהתנדבות ובנדבה של פרשת שקלים. ה”שפת אמת” מזהיר אותנו שההתעוררות הפנימית עוד לא מספיקה, ולא יציבה מספיק. בשלב השני, עם התעוררות היצר הטוב, מתעורר גם היצר הרע שמביא איתו את הספק – את עמלק. אם נזכור את עמלק ונמחה את הספק ואת התערובות מהלב שלנו, נגיע לשלב השלישי – בירור האמת וההגעה לטהרה, אותה מאפשרת ומסמלת הפרה האדומה. מתוך התנועה שלנו והרצון להתקרב לקב”ה, שזיקקנו וניקינו מספקות ותערובות, נוכל להגיע לשלב הרביעי – להיפתח לרצונו של הקב”ה ולקבל ממנו, כדי שיוציא אותנו ממצרים.
ה”שפת אמת” מתאר כאן שתי תנועות, שמשתלבות זו בזו (כמו ריקוד) בתקופה הזו של השנה. מצד אחד, אנחנו מביאים מעצמנו, ומלמטה למעלה מבקשים להתקרב לקב”ה. מהצד השני, אנחנו מכינים את עצמנו ונפתחים לקבל מהקב”ה.

“לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא” – הגאולה של שבת הגדול

ה”שפת אמת” מחבר את המהלך של ארבע השבתות האלו למהלך רחב יותר, אותו הוא מביא מתורתו של סבא שלו. שבת “הגדול”, השבת האחרונה לפני פסח, היא לא רק השבת החמישית המוזכרת במשנה, ולא רק סופה של הדרך בין פורים לפסח. היא חותמת תהליך רחב בהרבה, הנבנה צעד-צעד, מדרגה מדרגה, לאורך כל שבתות השנה. ה”שפת אמת” ממשיך ומרחיב את הרעיון הזה במקומות נוספים:

שפת אמת על ויקרא, לשבת הגדול, תרל”ב

אא”ז מו”ר ז”ל אמר כי בשבת הזה מתאספין כל נ’ שבתות השנה להביא גאולה כמ”ש אלו משמרין ב’ שבתות כו’ לכך נקרא שבת הגדול כו’ ע”ש. והנה מ”קחו בעשור” שהי’ בשבת מסתמא הי’ המכוון להיות שבת סיוע לבנ”י.

שפת אמת על ויקרא, לשבת הגדול, תרל”ד

בענין שבת הגדול… ואא”ז מו”ר ז”ל פי’ כי בשבת זה סוף השנה מתאספין כל הנ’ שבתות השנה לזכות לגאולה כו’ ע”ש. כי בכל שבת יש בחי’ יציאת מצרים כדכתיב זכר ליציאת מצרים. וכמ”ש בזוה”ק שנזכר נ’ פעמים יציאת מצרים בתורה. שכל השערי בינה יש להם מצרים כמ”ש במ”א. וזה נוהג בכל אדם שאף נקודה דעת הקטנה יש לה חמשים שערים. ובכל שבת נפתח שער אחד כמ”ש ביום השבת יפתח. אמת שגם בכל יום מצוה לזכור יציאת מצרים כי נחלק גם לשס”ה בחי’. אבל בכלל כפי עבודה בששת ימי המעשה זוכין לצאת בשבת קודש להיות נפתח השער כנ”ל. גם שבת הגדול הוא כמו שבת תשובה רק שהוא בבחי’ אהבה שצריך כל אדם לשוב להשי”ת מגודל החסד שעשה עמנו בשהוציאנו ממצרים ובחר בנו להיות לו לעם נחלה. וזה שבת הגדול שישוב האדם בתשובה על ידי גדלותו ית’:

שבת “הגדול” מביאה לעולם גאולה, אבל זו מתאפשרת רק בזכות העבודה העצמית שאנחנו עושות לאורך השנה, מפסח לפורים ולפסח שוב. בפסח אנחנו מקבלות שפע גדול מהקב”ה, שהוא הרבה מעבר למה שמגיע לנו – יציאת מצרים, חירות עמוקה, כפיית ההר כגיגית ומתן התורה. בפורים, מאיר בעולם הרצון הגדול שלנו, מתוכו אנחנו בוחרות לקבל מחדש את מה שניתן לנו ולקבל על עצמנו עול מלכות שמיים – הפעם מבחירה ומרצון.

1. בתחילת השיעור חילקנו את השנה לשני מקטעים – תקופת החוסר בין פסח לפורים ותקופת התיקון בין פורים לפסח. האם התורה שמביא כאן ה”שפת אמת” בשם סביו מיישבת עבורכן את הדיסוננס בין שתי התקופות?
2. ה”שפת אמת” משווה בין שבת “הגדול” לשבת תשובה, ערב יום כיפור. מה מעוררת אצלכן ההשוואה הזו? מה לדעתכן היא מבקשת מאיתנו בתקופה הזו בשנה?