אדר | מחה תמחה את עמלק

שאלת ההתמודדות עם הספק היא אחת השאלות הגדולות שמטרידות את האנושות בעידן המודרני. למדנו להטיל ספק בהכל – דקארט, מי שכונה אבי הפילוסופיה המודרנית, העיז אפילו להטיל ספק בעובדת קיומו שלו. 

בתורת החסידות הספק מזוהה עם עמלק, ותפיסה זו מופיעה כבר אצל חז”ל, בגמרא: “הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? ‘הַמִּן הָעֵץ’ (בראשית ג, יא).” לעתים קרובות, מבקשים חז”ל ללמוד על רעיונות או מושגים מתוך ההקשר שבו הם מוזכרים לראשונה בתורה, ואת האזכור הראשון להמן הרשע הם מוצאים כאן, בסיפור חטא אדם הראשון. יסודו של המן, זרע עמלק, הוא במקום הראשון שבו נשאלה שאלה, ובפעם הראשונה שהאדם הטיל ספק וערער על ציוויו של הקב”ה. 

מה נוכל אנחנו ללמוד מעמלק ומהמן על ההתמודדות עם הספק? בשיעור זה נבקש להציע כמה דרכים להתמודדות ולעבודה עם ספקות שעולים בתוכנו.

• נפתח בקריאה משותפת של הפסוקים בבראשית, העוסקים בחטא אדם הראשון, ובמפגש קצר עם הספק בחיים שלנו. משם, נמשיך לבחינה של חמישה מודלים שמציעים לנו המקורות להתמודדות עם הספק. 
• המודל הראשון, אותו נלמד מתוך המדרש, מבקש לזהות את הספק עם המן ועמלק. מודל זה מציע לנו להתמודד עם הספק באותו האופן – למחות אותו לחלוטין, מבלי להשאיר זכר. 
• המודל השני מציע את הקיצוניות השנייה – הימנעות מהכרעת הספק. נלמד אותו מתוך קטע של הרב קלנר, לצד שירו של רוברט פרוסט, “הדרך שלא נבחרה” ומשל החמור של בורידן. 
• את המודל השלישי נלמד מתורתו של רב צדוק הכהן מלובלין, שעוסק במציאות של ספק הלכתי – יום טוב שני של גלויות – ונותן לנו את הכח להכיר בספק ולהכריע בלי להיכנע לו. 
• הרב שג”ר מציע לנו מודל רביעי להתמודדות עם הספק: לחיות לצידו, בענווה מול המציאות, בלי לנסות להכריע אותו. 
• ב”אורות הקודש” של הרב קוק נמצא את המודל החמישי, שמזכיר לנו את ה”ונהפוך הוא” שבמגילה ואת הנפילה של המן הרשע – הבחירה להפוך את הספק ולראות דרכו את צד הטוב, במקום לשלול את המציאות.

פתיחה

בראשית ג’ א-יג

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה אַף כִּי־אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן׃
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ־הַגָּן נֹאכֵל׃ וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַגָּן אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן־תְּמֻתוּן׃
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל־הָאִשָּׁה לֹא־מוֹת תְּמֻתוּן׃ כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכׇלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׃
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל׃ וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת׃
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל ה’ אֱלֹקִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה’ אֱלֹקִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן׃
וַיִּקְרָא ה’ אֱלֹקִים אֶל־הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׃
וַיֹּאמֶר אֶת־קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי־עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׃
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכׇל־מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ׃
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל׃
וַיֹּאמֶר ה’ אֱלֹקִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל׃

1. מה אתן לומדות מהפסוקים בבראשית על הספק?
2. היכן פוגש אתכן הספק בחיים שלכן? כיצד הוא משפיע על היכולת שלכן להכריע, להתנהל ולהתקדם בחיים?
3. כיצד אתן מתמודדות עם הספק?

מודל א’: השמדת הספק

תלמוד בבלי, מסכת חולין דף קל”ט ע”ב

הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? ‘הַמִּן הָעֵץ’

כלי חשוב שבו חז”ל משתמשים כדי ללמוד לעומק רעיונות או מושגים ולברר את המהות שלהם, הוא בחינה שלהם מתוך ההקשר שבו הם מוזכרים לראשונה בתורה. לא תמיד מדובר באזכור ישיר ופשוט, במקום הראשון שבו אנחנו נחשוב לחפש אותו – לעתים קרובות, מדובר ברמז, שחושף לא מעט על האופן שבו חז”ל תפסו את אותו הרעיון או המושג, ומה הם ביקשו לומר לנו עליו.
את האזכור הראשון להמן הרשע הם מוצאים בפסוקים שקראנו קודם, בסיפור חטא אדם הראשון. יסודו של המן, זרע עמלק, הוא במקום הראשון שבו נשאלה שאלה, ובפעם הראשונה שהאדם הטיל ספק וערער על ציוויו של הקב”ה.

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כו

המדרש מזהה קשר מיידי בין הניסיון שניסו בני ישראל את הקב”ה במסה ומריבה לבין מלחמת עמלק. ברגע שהטלנו ספק בקב”ה ובעצמנו, יצרנו סדק, פרצה שדרכה עמלק יכול היה להתקרב ולתקוף אותנו.

ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה, ומה מריבה היתה שם, ר’ יהודה ור’ נחמיה ורבנן, ר’ יהודה אומר אמרו אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו נמרוד בו, ורבי נחמיה אומר אם מספיק לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין בני המדינה צריכין לו כלום נעבדנו ואם לאו נמרוד בו, ורבותינו אמרו אם מהרהרים אנו בלבבנו והוא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ואם לאו נמרוד בו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בקשתם לבדוק אותי יבא הרשע ויבדוק אתכם, מיד ויבא עמלק, מה כתיב שם (שמות י”ז) “היש ה’ בקרבנו אם אין ויבא עמלק”

מתוך המדרש, אנחנו יכולות להגיע להבנה עמוקה יותר: לפעמים, היכולת של גורם חיצוני לתקוף אותנו ולפגוע בנו נובעת מהעובדה שאנחנו נמצאות בספק, במקום לא בטוח ולא וודאי. אם כך, אנחנו גם יכולות להתמודד עם הספק באותו האופן שבו צווינו להתמודד עם עמלק – להשמיד אותו לגמרי, מבלי להשאיר זכר, כדי שלא יחזור ויבעבע בתוכנו.

1. מה אנחנו יכולות ללמוד מסיפור הספק הראשון, סיפור חטא אדם וחווה בגן עדן?
   כיצד אתן מבינות את הזיהוי של עמלק עם הספק?
   האם ניתן להכיל תביעה כזו על הספקות שעולות בחיים שלנו? כיצד?
2. מה המחירים שיש לתפיסה כזו?

מודל ב’: כניעה לספק

The Road Not Taken, רוברט פרוסט, בתרגומו של אליהו ציפר

משל החמור של בורידן

משל מפורסם, הקרוי על שמו של פילוסוף צרפתי בן המאה ה-14, מספר על חמור מסכן, רעב וצמא, עם התלבטות קשה.
החמור עמד בין ערימת חציר לדלי מים, במרחק שווה בדיוק משתיהן, ולא הצליח להחליט במה לבחור קודם.
מאחר והיה גם צמא וגם רעב, ההתלבטות היתה כבדה ביותר: האם להתחיל עם המים ואחר כך לאכול מהמספוא, או שקודם ללכת לאכול ואז לגשת לשתות מהמים?
החמור עמד והתלבט ונשאר במקומו, עד שבסופו של דבר מת מרעב וצמא.

הקדמת הספר “פנטיזם, פלורליזם וכלליות”, הרב קלנר

היה זה לפני שנים כשהתבררה לי חשיבות הסוגיה. במספר מסגרות בהן אני נפגש עם הנוער, חשתי בסיכום השנה החבר’ה נחמדים, ויש איזה ברק בעיניים. הם לפעמים גם מתלהבים כשאתה מדבר, אך בסיכומו של דבר אחרי עבודה של שנה שלמה – הכל “כתוב על קרח”. לעומק, דבר לא חודר. כי אי שם יש איזו ציפור קטנה בלב, איזו הנחה סמויה, שלפעמים היא מוצהרת וגלויה, שמלחשת: “זה הכל לדעתך”, “זה הכל רק לדעתך – ובוודאי ישנו מי שאומר אחרת”, “מה שאתה אומר לא יכול להיות בטוח”. מבט ספקני ביקורתי שלכאורה אומר דברים לאשורם, אולם תוצאות הדברה היא עמדה נפשית המבטלת לחלוטין את האפשרות למציאות של חיים ערכיים בכלל, כי היא מנטרלת את האפשרות להיות נאמן לשום דבר”. הכל מסופק, הכל יחסי, הכל סובייקטיבי, הכל אפשרי. בזאת הולכת ונבנית חברה נטולת מוטיבציה אידיאלסטית ההולכת ומידרדרת במורד שברון ערכיה.

שירו של רוברט פרוסט ומשל החמור מציגים, בבסיסם, את אותה התנועה הנפשית: השהייה וההשתהות בפני הספק. משל החמור מציג את השהייה הזו באור ציני למדי, וסיפורו של הרב קלנר מבהיר היטב את המחירים שלה, אבל שירו של פרוסט מאפשר לנו לבחון אותה כמודל נוסף להתמודדות עם הספק. לפעמים, אולי עדיף להיכנע לספק. כמו שאומרים בצבא, “אם יש ספק – אין ספק”: אם אני לא בטוחה לגמרי במשהו, עדיף להשתהות, לבחון את המציאות מחדש ולברר את הדברים לעומק במקום לרוץ ולהכריע מיד.

1. האם לדעתכן זו צורה נכונה להתמודדות עם ספק? האם נכון לקבוע לה גבולות, או שעדיף לתת לתנועת השהייה את המקום שלה עד שתמצה את עצמה?
2. מה המחירים ומה הרווחים של המודל הזה?

מודל ג’: התנהלות בתוך הספק

“צדקת הצדיק” אות טז, ר’ צדוק הכהן מלובלין

דבר מצוה שעושהו מפני הספק חל עליו קדושת השם יתברך בודאי כיון שצריך לעשותו מפני הספק דוגמת יום טוב שני. ועיין בשבת (כ”ג א) דמברכין אשר קדשנו במצוותיו אספק חוץ מדמאי דרוב עמי הארץ וכו’ […]
וכן מוכח לשון הגמרא (ברכות ב’ ב) משעה שקידש היום בערב שבת, עיין שם ברש”י ד”ה משעה, דהיינו בין השמשות וקרוי קידש היום בקדושת שבת. […] דכל שבני ישראל מחמירים על עצמם לעשותו מצוה, נעשה מצוה ויש בו קדושה:

רב צדוק הכהן מלובלין בוחן סוגיה הלכתית שמושרשת עמוק בספק: יום טוב שני של גלויות. בזמן קידוש החודש כהלכתו – בידי בית הדין, על בסיס עדויות ראיה של מולד הירח – היה ספק בגלות מתי חל ראש חודש, ובהתאמה גם מתי חלים החגים. ההכרעה ההלכתית לחגוג בחו”ל שני ימים טובים, אז והיום, מושרשת בספק, מאפשרת אותו אבל לא נכנעת לו.
רב צדוק פותח בביטוי מאוד מוחשי של הספק הזה: כיצד אפשר לברך “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו” בשם ובמלכות על מצוות שאנחנו מקיימים בגלל ספק? הוא מציע לנו דרך התמודדות שלישית – להקשיב לספק, לדעת שהוא קיים, ולראות איך הוא לא מונע ממני להמשיך בחיי. למעשים שלנו ולהכרעות שלנו יש כח להתגבר על הספקות וליצור מציאות, עד כדי ברכה בשם ובמלכות.

1. האם לאדם המאמין קל יותר ללכת בדרך שסולל רב צדוק?
2. האם המפגש שלנו עם הקב”ה והידיעה שלנו שיש א-לקים עוזרים לנו להכריע את הספק?

מודל ד’: קידוש הספק

“כלים שבורים”, עמ’ 21-22

להטלת הספק תפקיד מאזן פרודוקטיבי: היא לא תחנוק את האפשרות להאמין ולחיות את עצמנו, אך תדע ליצור גבולות. המודעות לסתירות תאזן אותנו ותהפוך אותנו לרגישים, מוסריים וענווים. הפלורליזם הפוסטמודרני שולל את האלימות של ‘האדם הנאור’ שמנסה לכפות את ערכיו על המציאות, אך גם את זו של המאמין הרוצה להשליט את אמונתו על כל העולם כולו. האדם המאמין ייאלץ לסגל לעצמו מבט רציונאלי ספקני, מבלי לפגום באמונתו, והצד השני יאלץ להסתגל אל האדם המאמין לא כאל טיפוס פרימיטיבי אלא כבעל אופציה אמיתית לקיום האנושי.

“אהבה, רומנטיקה וברית”, מתוך “נהלך ברג”ש”, עמ’ 284-285,

מהו אפוא העיקרון היסודי של הפוסט-מודרניזם? חוסר עיקרון, אקראיות. אלא שהשאלה המכרעת היא, האם הוא נותר כהיעדר וכמחסור; האם האקראיות תביא בהכרח לסתמיות? כאן מתפצלות דרכיהם של הפוסט-מודרניזם הקשה והרך. הקשה מתבצר בעמדת החוסר והשלילה, ובכך גולש לחוסר משמעות ולניהיליזם, לחוסר אמת ולרלטיביזם, להשטחת המציאות ולפירוקה לרסיסים […]
הפוסטמודרניזם הרך, מנתק בין האקראיות לסתמיות; האחרונה לא מתחיבת מהראשונה. הוא דורש את הנכונות לוותר על האמת ולהסתפק באמת הלוקלית, בצדק הלוקלי, בהתנהלות שאיננה מעבר לעצמה. הוויתור כפול: לא רק ויתור על האמת אלא גם ויתור על הצורך באמת. למשל, מה קורה כשאנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו בתנועה של ויתור, של לוקליות שהיא טוטליות? הוויתור כפול: ויתור על המוחלטיות ובו בזמן ויתור על הצורך במוחלטיות. הוויתור השני, זה שלא עושה עניין מהוויתור הראשון, הוא הוא רגע השחרור מהמועקה. […] הדבר שמאפשר זאת הוא בדיוק ההימנעות מהצורך באחיזה, בהצדקה, בקריאה בשם האינסוף עצמו. ליתר דיוק, האמת היא התגלות של החיים, לא תנאי להם.

תורתו של הרב שג”ר מבקשת לעתים קרובות להקשיב לקולות שמביא הפוסט-מודרניזם, ולבדוק כיצד הם מעשירים את החיים הרוחניים שלנו ומרחיבים אותם. כאן, היא מוצאת בספק פתח שלא מגביל ועוצר אלא דווקא מעצים ומרומם. דווקא במקום של ספק, יכול האדם להיפגש עם המציאות בענווה ומתוך כך להיפתח למרחבי העומק ולאינסופיות הגלומים בה.
הרב שג”ר מציע לנו דרך התמודדות אחרת לגמרי עם הספק. אנחנו לא חייבות להתעמת עם הספק, לראות אותו כמחסום שצריך לעבור או מכשול שדורש מאיתנו להתגבר או להיכנע. אנחנו יכולות גם להניח לו, ולהיות כפי שאנחנו – בלי כל התשובות, אבל בלי צורך בוער להשיג אותן ובלי שהחוסר יפער את הלב.

1. האם יש מקומות בחיים שלכן שבהם אתן מניחות לספק?
2. האם דרך ההתמודדות הזו מתאימה לכולם, בכל מצב ובכל ספק? מתי תבחרו בה?

מודל ה’: היפוך הספק

“אורות הקודש” חלק א’, עמוד רי

מתחילה מתקבלים הלימודים העליונים בתור ספק, הראוי לדון בו, ולהיות נשמע, יובל אולי. הטיפשות המפליגה כל דבר שלא הורגלה בו, סרה מרוח האדם… ולפי המידה שהספק משמש אצלו, הרי הוא זקוק ליראה, שהיא המידה המחזקת את תוכן הספק להכריעו לצד הטוב.

הרב קוק מאיר לנו כאן הבנה עמוקה של הספק, ושל האופן שבו הוא חוסם אותנו מלהתקדם ולצמוח.
אישה שמתכוננת לצאת לדייט נמצאת בוודאי בספק לגבי ההצלחה האפשרית שלו, אבל יש משמעות גדולה לאופן שבו השאלה מנוסחת בתודעה שלה. אם היא תשאל את עצמה: “אולי הדייט ייכשל?”, סביר שהוא לא יהיה הצלחה גדולה. אבל אם היא תשאל דווקא “אולי הדייט יצליח?”, יש סיכוי גדול הרבה יותר שהיא תצליח להפתח ולהאמין שמהדייט הזה יכול לצמוח קשר ממשי.

הרב קוק מזכיר לנו: אנחנו יכולות להפוך את הספק על ראשו. לא לשאול “אולי אין ניסים? אולי אין אלקים?”, אלא להפך – אולי דווקא יש. השינוי הוא שינוי תודעתי, אבל הרב קוק נותן לנו שני כלים מעשיים. ככל שנלמד יותר ונעמיק בתורה, וככל שנתחזק במידת היראה, כך נוכל יותר בקלות להכריע לצד הטוב.

1. מהם היתרונות של המודל שמציע הרב קוק? האם יש לו מחירים?
2. האם יש מגבלות לדרך ההתמודדות הזו?
3. באיזו מבין 5 דרכי ההתמודדות שהעלינו כאן אתן בדרך כלל בוחרות? האם מצאתן כאן דרך שעשויה להתאים לכן יותר, תמיד או בסיטואציות מסוימות?